שקרים של ילדים- כיצד להתמודד? 

הגילוי של הורים שילדם משקר מעורר פעמים רבות תחושות חזקות וקשות בהורים. כהורים -אנו מצפים שילדנו יאמרו לנו את האמת ומפרשים שקרים של הילדים שלנו כאובדן של תמימותם או מנפולטיביות שלהם, כאקט שמכוון נגדנו ההורים, כמעילה באמון שאנו נותנים בהם, או כאקט שמסמל בעיה רגשית או אישיותית אצל הילד שלנו. במאמר שלפנינו אסקור את ההיבטים ההתפתחותיים ואת הסיבות לשקרים אצל ילדים ואדון בדרכים ההוריות להתמודד עימם. 

שקרים ומשמעותם מבחינה התפתחותית:

מבחינה התפתחותית כאשר ילד צעיר משקר, הדבר מצביע על כך שהילד או הילדה הם בעלי נפרדות רגשית מההורה ומסוגלים להבין שהם יכולים להחזיק במידע שההורה אינו יודע. כלומר: כשהפעוט משקר לגבי דבר שעשה ("יובל, האם לקחת עוד עוגיה למרות שלא הרשיתי?" "לא אמא, מה פתאום!לא לקחתי"), זה אומר שמבחינה רגשית הוא כבר לא בחוויה שהוא ואימו הם ישות אחת, אלא מרגיש כבר כמישהו נפרד ושונה, ומבין שאמא אינה יודעת כל דבר שהוא חושב ועושה. לעמדה התפתחותית כזאת יש ערך, ולכן כשילד בן שלוש טוען בתוקף שהוא לא הגורם לכך שאחיו התינוק מתייפח, למרות שראינו אותו צובט את אחיו, זה אמנם מכעיס מאוד (ומצריך תגובה ברורה של גבול לילד) אך גם בעל ערך התפתחותי של גדילה ונפרדות אצל הילד שלנו. 

הסיבות לשקרים אצל ילדים:

1. ילדים משקרים כשחושבים שיכעסו או יענישו אותם אם יאמרו את האמת, או כשהסביבה אינה מאפשרת להם לומר את האמת. כך למשל ילד שחושש שיענש אם הוריו ידעו שחטף צעצוע לאחיו הקטן יאמר: "הוא סתם בוכה, לא עשיתי לו כלום". כך גם ילד שמרגיש שאביו יתאכזב מאוד אם ידע שלא הבקיע שום גול במשחק הכדורגל יספר לאביו כי הבקיע במשחק כמה גולים. או ילד שיודע שאם יאמר לאימו שהוא "לא אוהב לבוא לסבתא" היא תאמר: "שגיא-זה לא יפה ולא מנומס לומר ככה. אני כועסת מאוד כשאתה מדבר כך על סבתא שלך" יבחר שלא לומר יותר את האמת לגבי רגשותיו ויעדיף לומר שרוצה ללכת לסבתא גם אם מרגיש אחרת. ככלל, ילדים אינם אוהבים שמעמתים אותם עם דברים שהם מתביישים בהם או עם דברים שיגרמו לאחר המשמעותי להם לכעס או אכזבה מהם. לעיתים המחשבה שיכעסו או יתאכזבו מהם אינה מציאותית ושייכת לפחדיו של הילד ולא לתגובה של הוריו בפועל.   

2. ילדים משקרים כי  דרך השקר הם יוצרים מציאות דמיונית שבה קיים משהו שחסר להם או שהיו רוצים במציאות האמיתית שלהם. כך למשל ילד שאביו נפטר כשהיה תינוק יכול לספר בגן שיש לו אבא חדש, גדול וחזק שמביא לו המון מתנות, כי זה מה שהיה רוצה, וזאת דרכו להתמודד עם החסר. שקרים מסוג זה יכולים לגלות לנו מה חסר לילד, מה הוא מקווה שיהיה לו, ומהם קשייו. 

כיצד להתמודד כהורה עם שקרים של הילדים?

חשוב מאוד להתייחס לגילו של הילד ולרמה ההתפתחותית שלו. כשילדים צעירים מאוד משקרים (עד גיל 3 או 4) ניתן לראות בכך גילוי נפרדות של הילד, ואין להתייחס לכך בחומרה יתרה. יש להתייחס באופן ברור וענייני למעשה שעשה הילד (ולגביו שיקר), אך אין צורך להתמקד בשקר עצמו. למשל: לילד שיאמר: "לא הערתי את התינוקת! היא התעוררה לבד", נאמר: "אני לא מרשה להעיר אותה. חבל שהיא התעוררה. עכשיו לא יהיה לנו זמן שקט ביחד כפי שתיכננו" (תגובה עניינית שמסבירה את תוצאת המעשה שלו בלי לפגוע בדימוי העצמי שלו). תגובה כזאת תהיה יעילה יותר מאשר: "אתה משקר, ראיתי שהערת אותה. אתה כל הזמן משקר ותקבל על כך עונש". כשמדובר בשקר שמבטא פנטזיה או תקווה של הילד (כמו:ילד יחיד שמספר בגן שיש לו אח קטן שרק נולד) נוכל לומר: "היית מאוד רוצה אח קטן שיהיה שלך ותוכל לשחק איתו ולטפל בו".  

בילדים בוגרים יותר (גן חובה ומעלה) העקרונות הם דומים, אך יש שוני מסויים בדרך ההתייחסות המומלצת. גם עם ילדים בוגרים יותר השקר הוא הזדמנות להקשיב למשאלות של הילד, למה חסר לו, ולהבין מה מתאפשר לו לבטא במסגרת הבית ובית הספר ומה לא, ומדוע הוא משקר. לילדים בוגרים יותר אפשר לומר משהו על אמון בין אנשים ועל כך שגם אם האמת קשה נוכל להתמודד איתה ביחד, אך כהורה אני מצפה שישתף אותי בפרטים כפי שהיו ולא יחשוש. 

לעיתים כשהשקרים נהיים דרך התמודדות של הילד ומופיעים לעיתים קרובות (סביב נושא מסוים כמו לימודים, או במגוון נושאים שונים זה מזה) מומלץ לפנות לעזרה מקצועית כדי להבין ביחד עם פסיכולוג ילדים שמכיר את המשפחה והילד, מה מבטא הילד שמשקר ואיך ניתן כהורים לסייע לו כך שלא יזדקק לשקרים כדי להתמודד עם קשייו. לדוגמא: הורים שבעקבות התייעצות עם פסיכולוגית ילדים או בעקבות מחשבה שלהם, מבינים שיש לאפשר לילדם לבטא באופן חופשי יותר במסגרת הבית והמשפחה רגשות שליליים כמו כעס וקנאה באחיו. שינוי כזה יכול לעזור לילד לחוש מובן יותר ולהזדקק פחות לשקרים לגבי התנהגותו עם אחיו.

 יש לקחת בחשבון שלעיתים כדי לסייע לילד לא להזדקק לשקרים , נצטרך כהורים לשכלל את יכולתנו להקשיב ולהתמודד עם רגשותיו האמיתיים של הילד, בלי להגביל את הביטוי של הילד לגבי רגשות קשים שלא נעים לנו לשמוע או להכיר בקיומם.